פסק-דין בתיק ת"א 5826-05-10

1.         בפני תביעה לפינוי ו/או סילוק יד וצו מניעה קבוע ממגרש מס' 248 בשכונה מס' 43 בגוש 100076 חלק מחלקה 1 לפי תוכנית בנין ערים מס' 319/03/7 בשטח של 1,000 מ"ר בישוב כספייה- באר שבע (להלן: " המגרש").

הזכות הנטענת של התובע היא מכוח חוזה מכר לפיו רכש את הזכויות ממדינת ישראל. לטענת התובע הנתבע הוא פולש/משיג גבול שהניח במגרש ערמות חציר וחפצים ללא קבלת רשות התובע ו/או הסכמתו.

הנתבע אינו חולק כי במגרש חפצים אך לטענתו הם של אשתו ובזכות. אשתו שאינה צד לתיק זה, תבעה את המנהל ואת התובע בהמרצת פתיחה אשר מתבררת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ( ה"פ 13639-05-10) בטענה כי יש לקבוע כי היא בעלת הזכויות במגרש ולא התובע.

2.         אין מחלוקת עובדתית כי החפצים במגרש אינם של התובע וקיימת מחלוקת לגבי הזכות של התובע ועדיפותה הנטענת על זכות אשת הנתבע. מחלוקת שמתבררת בבית המשפט המחוזי לפי הסמכות העניינית. בית המשפט השלום מוסמך לדון בתביעות לסילוק יד ואם עולה סוגיה של זכות הבעלות או החכירה לדורות בהקשר לכך הוא מוסמך לדון בסוגיית הבעלות אגב גררא [ סעיף 76 לחוק בתי המשפט, נ"מ התשמ"ד - 1984; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, 717 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 2005)].

הזכות של התובע מעוגנת בחוזה מכר מיום 11/11/2009 שנחתם בין מדינת ישראל, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל,לבין התובע (נספח א' לכתב התביעה), לפיו המנהל התחייב למסור לתובע, את הנכס, המגרש, בכפוף לביצוע כל ההתחייבויות של הרוכש, ומטרת העיסקה נועדה לבניית בית מגורים על מהגרש. מסירת החזקה נעשתה ביום 13/9/09 (סעיף 4 לחוזה).

התביעה הוגשה מלכתחילה בסדר דין מקוצר ולבקשה לרשות להגן צירף הנתבע את התביעה של אשתו בהמרצת פתיחה והצרופות לה. על פי הצרופות גב' מונה סלמאן אזברגה אשת הנתבע, קיבלה הודעה מהמנהל, מיום 9/12/03, לפיה אושרה בקשתה להקצות לה את המגרש. אלא שביום 16/8/09 הוחלט לדחות את בקשתה לרכישת המגרש וצוין כי המגרש הועבר ליזם אחר במסגרת התחייבות קודמת של המנהל (צרופה להמרצת הפתיחה). הנתבע אישר זאת בחקירתו הנגדית (עמ' 17 לפרוטוקול).

3.         התביעה בפני איננה מחייבת הכרעה במחלוקת בין אשת הנתבע לתובע ומנהל מקרקעי ישראל למי הזכויות העדיפות כי אין מחלוקת שלנתבע אין זכות וגם לא טענה לזכות במגרש. התובע ביסס את הזכות לכאורה שלו במגרש מכוח חוזה המכר שנחתם עמו, וחוזקה באסמכתא מהמנהל שהוגשה על ידי הנתבע שבקשת אשת הנתבע נדחתה ובוטלה. לטענת בא כוח הנתבע אין ללמוד מחוזה המכר כי העסקה הושלמה. השאלה אינה האם העסקה הושלמה או לא וגם לא מה הסיכויים של אשת הנתבע בהליך המרצת הפתיחה. השאלה להכרעה שהונחה בפני היא האם לנתבע יש זכות המבססת את הנחת החפצים במגרש. לנתבע אין מכוח עצמו כל זכות במגרש העדיפה על זו של התובע ואילו לתובע יש לפחות את הזכות להרשם כבעלים, אם הוא ישלים את הנדרש על פי חוזה המכר. לפיכך מצאתי כי התובע ביסס עילת תביעה המקנה לו זכות לדרוש פינוי המגרש, ולא מצאתי כי הנתבע העלה הגנה כנגד עילת התביעה של התובע.

4.         בבקשה לרשות להגן טען הנתבע כי החפצים אינם שלו אלא של אשתו ולכן דין התביעה להדחות (סעיף 9 לתצהיר התומך בבקשה לרשות להגן). בחקירה הנגדית בפני הוא השיב כי הוא מחזיק את המגרש יחד עם אשתו (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 22/10/11). הוא נשאל על קרוואנים במגרש והשיב כי הכול של אשתו ( עמ' 17 לפרוטוקול). הנתבע לא הגיש תצהיר של אשתו וגם לא הזמין אותה להעיד. היה ניסיון להשתמש בתצהיר של אשת הנתבע שתומך בהמרצת הפתיחה אך תצהיר זה נפסל בהיותו תצהיר מפנה  (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, 49).

מאחר והנתבע טען כי המיטלטלין במגרש הם של אשתו הנטל חל עליו להביא על כך ראיות. למעט גרסתו הוא לא הציג כאמור ראיות נוספות. הנתבע לא העיד את אשתו ובכך יש חיזוק לטענת התובע כי המיטלטלין במגרש הם של הנתבע [ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 (1980)].

5.         בבקשה לרשות להגן הועלתה גם טענה כי מנהל מקרקעי ישראל הוא שהתיר לנתבע ולאשתו את החזקה ( סעיף 6 לתצהיר התומך בבר"ל). טענה זו מבוססת על אישור משנת 2003 אך אין לה תוקף לאחר אוגוסט 2009 לאור הביטול של האישור. התביעה בפני הוגשה בחודש מאי 2010 ולכן אין באישור משנת 2003 כדי לבסס טענת הגנה בשנת 2010.

טענת הגנה נוספת היא שאין תוקף להסכם שנחתם בין התובע לבין מדינת ישראל. טענה זו נטענה ללא פירוט מעבר לאמור לעיל. מחלוקת זו מתבררת בבית המשפט המחוזי בין אשת הנתבע למדינה ולתובע ( סעיף 4 לתצהיר בבר"ל) ואינה מקימה לכשעצמה הגנה לנתבע כנגד תביעת התובע.

6.         בסיכומיו טען בא כוח הנתבע , עו"ד מוטי בניטה כי לתובע אין עילת תביעה כי הוא אינו הבעלים. כי הבעלים עדיין מדינת ישראל שכן העסקה טרם הושלמה ולכן זכותו של התובע אינה עדיפה על הזכות של הנתבע. לא הוצגה אסמכתא כי העסקה הושלמה ברישום ובכך צודק בא כוח הנתבע, אך טענה זו אינה מעלה או מורידה כי התובע הוא בעל הזכות מטעם המדינה להירשם כבעלים, אם יסיים את העסקה וחשוב מכך, לנתבע אין כל זכות למרות השימוש בלשון של הוא ואשתו. לכן ככל שמדובר בנתבע טיעון זה נדחה כי התובע הרים את נטל השכנוע כי הוא בעל הזכות החוזית.

עו"ד בניטה גם מפנה לשובר תשלום ששולם על ידי אשת הנתבע ביום 22/6/09. שובר זה מוקדם לביטול העסקה עמה מאוגוסט 2009. לפי נתוני מספור המרצת הפתיחה, אשת הנתבע השתהתה בפנייתה לבית המשפט ועשתה כן בסמוך להגשת תביעה זו. 

7.         התובע הרים את נטל הבאת הראיות ואת נטל השכנוע כי לנתבע אין זכויות במגרש כלל וכי יש לו זכות חוזית להירשם כבעלים אם ישלים את העסקה עם מדינת ישראל באמצעות המנהל.

הסעד המבוקש בתביעה הוא סילוק יד ופינוי וגם צו מניעה מלהיכנס ו/או להניח כל חפץ או אדם השייכים לו במגרש בין במישרין ובין בעקיפין (סעיף 13 (א) לכתב התביעה).

סוף דבר

8.         התביעה מתקבלת. הנני  מחייבת את הנתבע כדלקמן:

א.         לסלק ידו מהמגרש ולפנות מהמגרש את מכל אדם וחפץ.

המגרש :